פסק-דין בתיק ת"א 4356/02

1.         זו תביעה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו התובעת זכאית להירשם כתובעת בלוח התביעות של פקיד ההסדר ביחס לנכס הידוע כחלקה 10 בגוש 30512 (במקור - גוש ירדני 12 ירושלים אלמג'נונה) שבשכונת שיח' ג'ראח בירושלים (להלן - הנכס).

2.         מדובר בנכס שהליכי הסדר לגביו החלו בתקופת השלטון הירדני על מזרח ירושלים. הליכים אלה נמצאו בראשיתם עם החלת המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל על מזרח ירושלים בשנת 1967 כאשר כל שנעשה קודם לכן היה הכנתו של לוח תביעות.

בלשכת הנתבע 1 בירושלים (להלן - פקיד ההסדר) קיים לוח תביעות לא מאושר שהוכן בירדן, שלפיו הטוענים לבעלות בנכס הם:

סאמי פאיז עבד אלקאדר אלמהתדי - 41 חלקים מתוך 120.

באסם פאיז עבד אלקאדר אלמהתדי - 41 חלקים מתוך 120.

סמירה פאיז עבד אלקאדר אלמהתדי - 23 חלקים מתוך 120.

זהאדה בת פואד חוסין אלמהתדי - 15 חלקים מתוך 120.

(להלן - ה"בעלים").

3.         על פי הנטען בתביעה, רכשה הנתבעת את הנכס מה"בעלים" בשנת 1963 (להלן - העסקה). העסקה בוצעה בפני פקיד ההסדר הירדני, כמפורט בדו"ח מס' 164 שנערך ביום 15.9.63 (להלן - דו"ח 164) ומאז היא מחזיקה בנכס ונוהגת בו מנהג בעלים. לטענתה לא הושלמה העסקה ברישום על ידי פקיד ההסדר הירדני מחמת טעות.

הצורך ברישום הנכס עלה בעקבות פנייתה לרשויות התכנון לקבלת היתר בניה. בקשתה נדחתה בנימוק שהנכס אינו בבעלותה או לחלופין זכותה מתבטאת לכל היותר בזכות אובליגטורית. לפיכך פנתה לפקיד ההסדר בבקשה לרשום אותה בלוח התביעות במקום ה"בעלים".

לבקשת פקיד ההסדר המציאה לו התובעת גם נסח רישום מלוח התביעות הירדני (להלן - הנסח הירדני) ואף על פי כן בקשתה סורבה.

מכאן התביעה, שבה קובל בא כוחה על כך שחרף החלתו של החוק הישראלי על שכונותיה המזרחיות של ירושלים מזה כ-35 שנים לרבות פקודת הסדר זכויות במקרקעין, לא מצא פקיד ההסדר לנכון להשלים את הסדר הזכויות במקרקעין הנמצאים תחת שיפוטו על כל הנגזר מכך למעט מספר שכונות.

4.         בכתב ההגנה טען פקיד ההסדר, כי התובעת נדרשה להמציא מפקיד ההסדר בירדן את אישור העסקה (בערבית - שהאדת אח'ראג' קיד) שבו מפורטת השתלשלות ההעברה, נסח רישום ירדני מאושר על ידי הקונסוליה הישראלית בעמאן וכן תצהירי זהות של הצדדים לעסקה הקושרים את המוכרים עם ה"בעלים"הרשומים בלוח התביעות. כמו כן נדרשה התובעת להמציא אישור מוכתאר, המעיד על ידיעת העובדות ומסמכים המעידים על שינוי שמה של התובעת, שכן בנסח הירדני נרשם השם זכיה (אינתיסאר) בת פואד עבד אלקאדר אלדויכ.

בכפוף להמצאת האישורים והמסמכים שנדרשה להמציא לא הייתה לפקיד ההסדר התנגדות לרישום התובעת בלוח תביעות נוסף במקומם של ה"בעלים". משלא עשתה כן מבקש הוא לדחות את תביעתה ולחייבה בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין.

5.         האפוטרופוס לנכסי נפקדים צורף כנתבע, לאחר שהודיע כי הנכס נפקד והוא מוקנה לאפוטרופוס בשלמות על פי חוק לנכסי נפקדים התש"י-1950 (להלן - החוק).

בכתב ההגנה שהגיש טען, כי ה"בעלים"לא אותרו בקובץ מרשם התושבים במשרד הפנים כתושבי מדינת ישראל ו/או אזרחיה. ממידע המצוי ברשות האפוטרופוס, ה"בעלים" הינם אזרחי ירדן ו/או תושביה. מאחר שהתובעת טוענת כי קנתה את הנכס בשנת 1963 עליה להציג ראיות ברמה גבוהה (ס' 20 לחוק) כדי להוכיח בפני ועדה מייעצת לאפוטרופוס לנכסי נפקדים טענתה להתחייבות נפקד בטרם היה נפקד.

זאת ועוד, גם אם הייתה התובעת עוברת את משוכת הוועדה האמורה עדיין נדרש היה ממנה הסבר לשאלה מדוע בין השנים 1963-1967 לא פעלה להשלמת העסקה ברישום וכן לעבור משוכות נוספות של השלמת מסמכים כמפורט בסעיף 4 לעיל.

6.         בטרם אתייחס לגופו של עניין אקדים לציין כי בסעיפים 2 ו-3 של הנסח הירדני שבו מופיעים שמות ה"בעלים"נרשם:

"2.            יוטעם כי השמות הנ"ל נשארו רשומות[צ"ל רשומים] בלוח התביעות עד אשר בדקנו את תיק ההסדר וההחלטה 164 [דו"ח 164] השייכת לחלקה הנ"ל [לנכס], ששם מופיע כי ישנו הסכם מכר למכירת כל החלקים הנ"ל לגב' זאקיה (אינתיסאר) בת פואד עבד אלקאדר אלדוויק, וזאת בתאריך 15.9.63 ובפני פקיד ההסדר והעדים.